הרבה נכתב על ווסטברוק עוד מהטרייד בקיץ, וזה הזמן לראות מה הוא בעצם נותן לקבוצה:
נקודות: 20
ריבאונדים: 8.5
אסיסטים: 8.5
כמו כן כרכז הוא מוליך את הלייקרס לקצב משחק השני הכי גבוה בליגה (מעל 102 פוזשנים למשחק).

על פניו מדובר בסטטיסטיקות טובות מאד עד מצוינות של שחקן בכיר, שהממוצעים שלו קרובים לטריפל-דאבל.
לשם השוואה, הממוצעים של דווין בוקר שמוביל קבוצה למאזן מהטובים בליגה הם: 5 , 5.5 , 22.5
באטלר:6 , 5.5 , 22.5 , מיטשל: 5 , 4.5 , 24

אם היינו מסתפקים בנתונים האלה היינו אומרים שווסטברוק הוא שחקן טופ 20 בליגה, ומדובר בנכס לכל קבוצה שמצדיק חוזה מקסימום.
אין ויכוח שהוא שחקן שמביא הרבה אנרגיה למשחק ויש לו אסיסטים מצוינים, שמשאירים שחקנים להטבעה לבד מול הסל.

ועכשיו ראסל מלמד אותנו שיעור באיך להסתכל על נתונים סטטיסטיים יותר לעומק, ולמה המספרים על פני השטח יכולים להטעות:

אחוזי קליעה

הנתון הזה מתחיל לשפוך אור על המצב:
אחוזי שלשות – 30% – כמעט הכי נמוך בקבוצה, הוא זורק 4.5 שלשות לערב, שזה הכי גבוה בקבוצה מלבד לברון, כרמלו ואלינגטון שהוא גארד שמתמחה בשלשות.
האחוז שלו הוא מהנמוכים בליגה לשחקן שזורק מספר משמעותי של שלשות.

אחוזים ל 2: 48%

אחוזי עונשין: 68% – הכי נמוך בקבוצה לשחקן עם מספר זריקות משמעותי, מלבד דווייט.
בין הנתונים הנמוכים בליגה לגארד שזורק כמות משמעותית של עונשין.

אחוז אפקטיבי: 47% – הרבה מתחת לממוצע בליגה, ואחד הנתונים הנמוכים לשחקן עם נפח זריקות משמעותי.

מה שמסתתר מאחורי הנתונים האלה הוא שכדי להגיע ל 20 נקודות ראסל צריך לזרוק הרבה מאד פעמים לסל (4.5 פעמים לשלוש, 12.7 פעמים ל 2 ו מעל 5 זריקות עונשין). כלומר קרוב ל 20 התקפות במשחק מסתיימות בזריקות שלו שנכנסות באחוזים מהנמוכים בליגה לשחקן עם נפח זריקות כזה.

זה אומר שלפחות 10 התקפות במשחק מסתיימות בהחטאה כזאת או אחרת שלו מה שהופך לרוב להתקפה מהירה בצד השני והשפעה מוראלית לא טובה על הקבוצה, כאשר שחקנים שקולעים באחוזים טובים לא מקבלים מספיק הזדמנויות ורואים את הכדור מוחטא שוב ושוב.

מדד ה +/- של ראסל הוא 3.7-, הנמוך ביותר בקריירה.
הנט רייטינג שלו הוא 5.4- , הנמוך ביותר בקריירה
הקבוצה משתפרת בכמעט 7 נקודות כשהוא לא על המגרש ביחס לזמן שהוא על המגרש (ל 100 פוזשנים) – הנתון הנמוך בקריירה.
כשהוא על המגרש זה בערך 5.5-, כשהוא לא על המגרש הקבוצה בפלוס של מעל 1.

איבודים

לראסל יש קרוב ל 5 איבודים למשחק, שזה נתון בין הגבוהים בליגה (מתמודד בכיר על שיא הליגה רוב הזמן).
המשמעות היא עוד 5 התקפות בנוסף ל 10 הקודמות בהן הכדור אובד והופך בסבירות גבוהה להתקפה מהירה בצד השני עם השפעה מוראלית על הקבוצה שסופגת סל מהיר נוסף.

הוא אחראי ל 42% מהאיבודים של הקבוצה.

נתונים מתקדמים

יוסאג': אחוז ההתקפות בהן השחקן מעורב בקבוצה (בזריקה או נסיון מסירה) – 29.3% – זה האחוז הגבוה ביותר בלייקרס, יותר מדייויס ולברון, והרבה יותר מכרמלו היעיל או מכל שחקן אחר.

OWS – Offensive win share – כמות נצחונות שתרם השחקן בזכות תרומתו ההתקפית – הנתון של ווסטברוק הוא – 0 (אפס). ומדובר בשחקן שמתבסס על התקפה.

BPM – הנקודות נטו ששחקן תורם מעבר לשחקן ממוצע בליגה (ל 100 פוזשנים שלו) – הנתון: 1.1- (כלומר ראסל תורם פחות משחקן ממוצע בליגה בקבוצה ממוצעת, למרות מאמציו הרבים).

TS-Add – תוספת הנקודות של השחקן ביחס לשחקן ממוצע בליגה, בהתחשב בכמות הזריקות שלו:
הנתון של ראסל 28.6-, כלומר עשרים ושמונה נקודות פחות משחקן ממוצע בליגה שהיה זורק אותה כמות של זריקות. זה הנתון הנמוך בקבוצה בהפרש גדול.

הגנה

אחת הבעיות הגדולות אצל ראסל היא חוסר הרצון או היכולת שלו לתרום בהגנה. הוא נחשב לאחד השומרים האישיים הפחות טובים בליגה, וקל לראות איך כל שחקן עליו הוא שומר עובר אותו בקלות בהטעיה ונכנס לצבע של הלייקרס.
בנוסף יש לו הרגל מגונה להשאיר שחקנים חופשיים לזריקה כדי ללכת אחורה ולנסות לקחת את הריבאונד שנרשם בסטטיסטיקה בצורה בולטת (ריפוד סטטיסטיקה, כדי להגיע לטריפל-דאבל בצורה שפוגעת בקבוצה).
כל זה היה ידוע מראש, אך בקבוצה קיוו כנראה שיוכל להשתלב הגנתית.

שכשהוא על המגרש אין ממש אפשרות ליצור הגנה קבוצתית סבירה, מה שמוריד גם את היכולת או המוטיבציה של שאר השחקנים לשמור חזק בהגנה.
וזה מעבר לכך שאין בעצם אפשרות לארגן סכמות של הגנה קבוצתית, שכן היריבות משחקות עליו כל הזמן.

לסיכום

מדובר בשחקן שיודע לאורך כל הקריירה להשיג סטטיסטיקה אישית של נקודות, ריבאונדים ואסיסטים, אך עושה זאת על חשבון הקבוצה.
אחוזים נמוכים, איבודים רבים מאד וחוסר מאמץ מינימלי בהגנה, גורמים לכך שנתוניו, במיוחד השנה הם בסופו של דבר לרעת הקבוצה ומסתכמים בהפסד נקודות כשהוא על המגרש, הגנה מפורקת ומוראל נמוך, וכמובן גם מאזן חלש, בוודאי ביחס לסגל.

להלן סרטון שמציג כמה מהנקודות הללו לאורך הקריירה שלו:

סביר להניח שבשלב הזה הקבוצה ולברון ופלינקה כבר החליטו שהשלב המתבקש הבא הוא טרייד על ווסטברוק, כאשר עם חזרת הפצועים, אפילו לתת אותו ללא תמורה ישפר את הקבוצה, שכן הוא איננו שחקן שמסוגל לשבת על הספסל.

ללא ווסטברוק, יחסכו לקבוצה איבודים והחטאות רבות ויהיה אפשר לייצב את ההגנה, בעיקר לאחר חזרת הפצועים.
את ניהול המשחק יעשו לברון, נאן ורונדו.
אנרגיה ומהירות יביאו טאקר ונאן.
ויש בלייקרס הרבה שחקנים שיכולים לקלוע יותר ובאחוזים טובים יותר, כדי לחפות על הנקודות של ראסל.
כל טרייד שיביא לקבוצה שחקן שאפילו רק יסופסל, ישפר את המצב מבחינת הלייקרס.

ברשת רצות שמועות רבות על טריידים שכביכול מדוברים של ראסל תמורת סימונס/קיירי/לילארד/וול וקבוצות נוספות שמוזכרות. יתכן שזה רק עניין של זמן עד שטרייד כזה יסגר